
מקורות ידע והשראה
סיפורי לידה, מאמרים, שירים, סיפורים, מדיטציות, וכל משאב אחר שאולי יסייע לכם בדרככם

זכויות האשה לאחר לידה שקטה
על כל הזכויות המגיעות ליולדת ולבן זוגה לאחר לידה שקטה, הקליקו כאן כדי לקרוא.

תפילה לאחר אבדן הריון / תמר דבדבני

מתוך גלות המשוררים/ברטולט ברכט
הכל משתנה
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.
מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

טבילה לאחר אבדן הריון / תמר דבדבני
כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.
אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי.
בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה'' זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי. (ע"פ יונה ב)
ברחמי גדל ניצן של חיים.
הוא לא יפרח ולא יוולד לחיים.
ואני חפצת חיים. ואני חפצת חיים. ואני חפצת חיים.
אפרד מן הכאב במים חיים.
להמשך קריאה הליקו כאן

סיפור אישי
מנהג יהודי - להדליק שני נרות בערב שבת.
ומנהג אחר- להוסיף נר עם כל ילד שמצטרף למשפחה. להוסיף אור.
אני לא יודעת אם שמעתי את זה איפה שהוא או המצאתי בעצמי - אבל אני מוסיפה נר כבר מההריון. לפחות מהשלב שאני יודעת שאני נושאת בתוכי גוף אדם שצומח באופן הכי פלאי, ונשמה.
לפני עשור בערך הייתי אמא לשלושה ילדים מתוקים ובריאים ונשאתי ברחמי עובר.
בערך בשבוע ה 19 ליבו נדם.
אחרי שלושה הריונות בריאים ויפים, וילדים שנולדו בדיוק בזמן לא עלה בי שום חשש..
כשזה קרה היתה לי הרגשה פנימית ברורה ועמוקה.
אבל לא יכולתי להאמין לעצמי. עד כדי כך שלרופא אמרתי ש"קיבלתי מכה בבטן"
ו"אישור" של ממש נתתי לעצמי רק אחרי המילים המהוססות, המהסות, הלא ברורות ולא מדוייקות. שלו.
ובכן, מדובר בסיפור ארוך ומלא פרטים עבורי, אבל דומה להרבה סיפורים אחרים בקווים כלליים - הוא נגמר ב"בוארו" לידה שקטה ומתוזמנת.
"השראת לידה". שגרמה לרחם שלי להתכווץ ולעובר קטן ומושלם להיוולד מת לזרועותי.
הנר שהוספתי לא דולק יותר.
במקומו, בין נרות הילדים החיים שלי הנחתי אז בלוט קטן של אלון. זרע שלא צמח.
בשנים האחרונות אני עובדת כמלווה רוחנית מוסמכת.
למרות שהמקצוע הזה מכוון לכתחילה לליווי אנשים שחולים במחלות כרוניות או בערוב ימיהם, (וכמובן לבני המשפחה) ידעתי ממש מתחילת הלימודים שאני רוצה ללוות גם נשים וזוגות שחווים הפסקות הריון או לידות שקטות.
בנוגע ללידה שקטה רבים מאיתנו נושאים לבד את כאביהם,
במהלך הליווי נפתחת היכולת לשתף ולתקף את הרגשות ויש מקום לשאלות והתלבטויות שונות.
פחד המוות. שלנו, של אהובינו ויותר מהכל, אולי – של ילידינו.
יחד ננשום, נהיה במקום של הקושי והכאב ונחשוב על האפשרויות- ליצור טקס קטן, מזכרת, פרידה ואיך להתאבל בדרך שלכם.
אז ככה - רק שתדעי, שתדעו, -אני כאן.

כְּדֵי לָדַעַת / דור אלה גבע
אוּלַי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
הָיִיתִי צְרִיכָה לְטַפֵּל עֶשְׂרִים שָׁנָה
כְּדֵי לָדַעַת
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם
זָקוּק לטִפּוּל
אֶלָּא לְאַהֲבָה.
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם
צָרִיךְ לְהִשְׁתַּנּוֹת
אֶלָּא לְהֵרָפֵא.
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה צָרִיךְ
אָדָם דָּבָר
מִלְּבַד עֵינַי הָרוֹאוֹת
אֶת שְׁלֵמוּתוֹ
בִּפְנִים הַסֶּדֶק.

ענת (שם בדוי)- סיפור הפסקת הריון
את ענת פגשתי בחדר לידה בבית חולים.
המידע שקיבלתי:
ענת בת 43. ממתינה לזירוז שיתחיל לעבוד. שבוע 38. התינוק בבטנה הומת זה מכבר.
הפסקת הריון.
נכנסתי לחדרה של ענת, הצגתי את עצמי והיא הזמינה אותי להתיישב לידה. מבעלה ביקשה שיצא לנשום בחוץ, לשתות קפה, להסתובב קצת.
הסתכלתי על המוניטור שהראה את הצירים שהתחילו להגיע מידי פעם. ללא פעימות לב. שאלתי לשלומה, ואם היא רוצה לשתף אותי.
ענת סיפרה, שבשבוע 32 התגלו כל מיני מומים אצל העובר. משהו שלא ראו קודם. הם עברו ממומחה אחד לשני, וקיבלו המון חוות דעת ועברו המון התלבטויות. הכאב הגדול היה, שלא רק שיש לעשות הפסקת הריון לעובר חי ובוגר כל כך, אלא שזהו ההריון הראשון שמצליח להגיע לשלב כזה עבורה, והיא לא בטוחה שיהיה ניסיון נוסף אחרי זה. לבעלה יש 2 ילדים מנישואים קודמים, והיא כל כך רצתה ילד.
הם החליטו לבצע הפסקת הריון בשלב מתקדם מאד, גם עם ברכות של רבנים, שאליהם פנו, כי זה כבר ממש נחשב ל"רצח" (כך אמרה במקור). הם קיבלו את ברכתם של מספר רבנים על ביצוע הפסקת ההריון.
ענת מדברת ממקום מחובר. דמעות ועצב, אך היא נשמעת שלמה עם ההחלטה. היא אמרה שהיא לא יודעת איך המשפחה היתה עומדת בטפול בילד עם צרכים מיוחדים כל כך מהרגע הראשון. שוחחנו על תהליך פרדה מהעובר.
הצעתי שתיפרד ממנו בדרכה, תשלח איתו ברכות. היא סיפרה שדמיינה את פניו, והפרידה והתפילה לנשמתו היו רגע אינטימי ורב רגש ודמעות.
שוחחנו לאחר מכן על משהו שניקר בראשה. האם יכול להיות שלא היתה ראויה להיות אם, אחרי כל הניסיונות למיניהם. האם יתכן שמשהו מלמעלה כיוון לכך שלא יהיו לה ילדים משלה. דברנו על כך שיש כוחות שגדולים מאיתנו, שאינם קשורים למעשינו, לטוב או רע. היא אמרה, שבעלה כבר לא יכול לשמוע אותה יותר בהירהורים האלו שלה. הוא לא יכול להכיל את זה. הצליחה אחרי השיחה קצת לשחרר את המקום האוחז בתפיסה הזו. בין לבין הצירים התחזקו.
לקראת הפרידה, ביקשתי את רשותה להתפלל עבורה תפילת חיזוק ואהבה, עבורה ועבור העובר שלה. עבור כוחותיה להתמודדות אחרי הלידה. היא היתה מאד שקטה. ביקשה לישון בין הצירים.
לא שוחחנו על החיים אחרי כן. זה לא בא ממנה, ולכן לא דובר. לא על השיח הציבורי, או עם ילדיו של בעלה. היינו בכאן ובעכשיו, לפי מה שהיא הובילה.