מאת: הרבה איימי איילברג
"כמו אב שאומר בבכיה: אי בניי. וכמו תרנגולת שמקרקרת על בניה, שנאמר: כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לה׳ ... [ישעיהו כב ה]. (אליהו רבא ל)
ניתן לערוך טקס זה בבית הזוג, בנוכחות קבוצה קטנה של אנשים קרובים אליהם. הזוג מוזמן לשבת על כיסאות קשים, שמשקף את מנהגי האבל המסורתיים שלנו ואת המקום הקשה בו הם נמצאים.
אבל על האובדן
כל הנוכחים יאמרו:
מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ; עֲנֵנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. (אחרי תהלים קיח ה)
עורכ/ת הטקס:
קיווינו להתכנס בקרוב איתכם/ן, [שמות ההורים], לחגוג את הולדת התינוק/ת. במקום זאת אנו איתכם/ן היום להצטרף לעצב שלכם/ן. היו ברחמך, [שם], ניצנים של חיים. התינוק/ת הזה/הזו גדל/ה בתוכך, וכך גם בתוך שניכם/שתיכן נרקמו חלומות ותקוות וגעגועים, תמונות של מי יהיה/תהיה התינוק/ת הזה/הזו ושל עתידכם/ן עם הילד/ה הזה/הזו. עכשיו יש ריקנות וכאב כשאתם/ן מכירים/ות בכך שגרעין החיים הזה לא יכול היה להתפתח לילד/ה.
עורכ/ת הטקס או אחד/אחת המשתתפים/ות או כולם ביחד:
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ אֲדוֹנָי. אֲדוֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי. (תהלים ק א)
אֲדוֹנָי עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה. (ירמיהו טז יט)
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי. (תהלים כג ד)
לֹא-אָמוּת כִּי-אֶחְיֶה; וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. (תהלים קיח יז)
שְׁמַע אֲדוֹנָי וְחָנֵּנִי אֲדוֹנָי הֱיֵה עֹזֵר לִי. (תהלים ל יא)
בשלב זה בני/בנות הזוג מוזמנים/ות לשתף את דבריהם/ן על משמעות האובדן עבורם/ן. בסיום דבריהם/ן, עורכ/ת הטקס מושיט/ה את ידו/ה אל כל אחד/אחת ועוזר/ת להם/ן לעמוד, ובאופן סמלי לקום מהמקום הקשה והנמוך של אבל. בשלב זה אדם אהוב מוזמן להושיט שמיכת תינוק או בד אחר הקשורים לכמיהה של הזוג לטפח חיים חדשים.
עורכ/ת הטקס:
למרות שילד/ה זה/זו חלפ/ה מן העולם הזה לפני שהוא/היא הספיק לחיות עמנו, הוא/היא תמיד יחיה/ תחיה בזכרוננו. נזכור את הילד/הילדה הזה/הזו בשם [שם] בן/ בת [שמות ההורים].
כשמאבדים מישהו/מישהי קרוב/ה אלינו, משהו נקרע מבפנים. כיהודים, אנו מסמלים חוויה זו על ידי קריעת בגד שלבוש מעל ליבנו, המשקפת את המתרחש בפנים. היישות הזו לא הספיקה להגיע לחיים מחוץ לרחם. לא הכרתם/ן את התינוק/ת הזה/הזו, אלא כניצן, כחלום, כנוכחות בלתי־נראית [בלידה שקטה או במוות סמוך ללידה כנוכחות קצרה מדי] בחייכם/ן ובליבכם/ן. ובכל זאת, חלק מכם/ן נקרע מבפנים, כשאתם/ן מכירים/ות בסוף החיים הפוטנציאליים האלה שלא יכלו להתגשם. כדי לשקף את היגון שאתם/ן חשים/ות היום, אנו קורעים את שמיכת תינוק זו, ואומרים את המילים העתיקות:
אֲדוֹנָי נָתַן, אֲדוֹנָי לָקָח; יְהִי שֵׁם אֲדוֹנָי מְבֹרָךְ. (איוב א כא)
כאן ניתן לומר או לשיר:
אֶשָּׂא עֵינָי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי מֵעִם אֲדֹנָי עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. (תהלים קכא א-ב)
בחירה מחדש בחיים
עורכ/ת הטקס:
כדי לקדש את רגע המעבר הזה לשלב הבא בחייכם/ן, אנו מזמינים אתכם/ן לקחת חלק בחיי עמנו על ידי בחירת מצוות צדקה אפילו בזמן זה של צער.
בני/בנות הזוג מוזמנים/ות להסביר את בחירתם/ן.
כולם מגיבים:
וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (דברים ל יט)
תמיכה וברכה מהקהילה
עורכ/ת הטקס:
בשלב זה אני מבקש/ת מכולכם פרט להורים, ליצור שתי שורות. [שמות ההורים] יעברו בין השורות, כמקובל אצל יהודים בעת שכול. אל תהססו להגיד מילות תנחומים כשהם/ן חולפים/ות ביניכם. ]כשהזוג עבר[ביחד, אנו מעלים דברי נחמה עתיקים לחברינו/לחברותינו בצערם/ן.
כולם אומרים להורים:
המקום ינחם אתכם/ן.
עורכ/ת הטקס
מי שברך אבותינו ואמהותינו, אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה, הוא יברך את המשפחה הזו ברפואת הנפש ורפואת הגוף, בברכה מרובה מאהוביה, ובמודעות לנוכחות האל עמה בצערה. באשר לתינוק/ת שאיננו/ה כאן, שמור נא, אלוהים, על נשמה זו, בצל כנפיך, כי אתה, אלוהי הורים, אלוהי ילדים, אלוהי כולנו, מגן בעדנו. אתה אלוהים חונן ומרחם. שמור צאתנו ובואנו, תן לנו חיים ושלום, מעתה ועד עולם, כי אתם מקור החיים והשלום. ושנזכה, כקהילה קדושה, לתמוך ולאהוב את חברינו ואת חברותינו בעת צער ובעת שמחה. וכפי שבכינו יחד, כך נזכה להתכנס בקרוב לשמוח. אָמֵן.
ניתן לסיים במנגינה או בפיוט שהולמים את רוח הטקס.
© איימי איילברג. באישור המחברת.
תרגום לעברית ועריכה: אליזבט טופר.